פסק-דין בתיק ס"ע 42698-11-11

רקע כללי

1.    השאלה המרכזית שהובאה  לפתחנו הינה - האם נסיבות התפטרותו של התובע מזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 11א לחוק פיצויי פיטורין התשכ"ג - 1963, אם לאו.

כמו כן קיימת מחלוקת בין הצדיים ביחס לזכאותו של התובע לתשלום בעבור פדיון חופשה.

להלן התשתית העובדתית הצריכה להכרעה

2.    התובע הינו נהג אוטובוס במקצועו ובתקופה הרלוונטית לתביעה היה ברשותו רישיון נהיגה באוטובוס המאפשר גם נהיגה בכלי רכב קטן יותר המיועד להסעת 35 נוסעים (אוטובוס מידי) (להלן - מידי). זאת שעה שאוטובוס "רגיל" מיועד להסעת 53 נוסעים. בהתאם לכך, קיים שוני בין כלי רכב אלו בממדיהם, בסגנון הנהיגה וביכולות התמרון בסיבובים, בכניסה לסמטאות צרות ובביצוע נסיעות לאחור (ראה - סע' 11-1 לתצהיר התובע).

3.    הנתבעת הינה עמותה רשומה המפעילה בתי ספר במגזר הדתי והיא מספקת גם שירותי הסעות לבתי הספר לתלמידים הלומדים במסגרתה.

4.    התובע החל העסקתו בנתבעת כנהג ברכב מידי בחודש 3/01 ובהמשך שימש גם כסדרן. התובע הועסק בהיקף חלקי של 3 משמרות בשבוע והוא נדרש, במסגרת תפקידו, להסיע תלמידים לגנים ולבתי ספר בנתיבים שכללו סמטאות צרות מאוד.

4.    אין חולק כי עבודתו של התובע הסתיימה עקב התפטרותו, בהתאם להודעה מיום 6.11.2011, שנכתבה באמצעות בא-כוחו במסגרתה נטען כי התובע התפטר מחמת נסיבות בהן לא ניתן לדרוש ממנו להמשיך לעבוד בנתבעת ומשכך הוא זכאי לפיצויי פיטורין (ראה - נספח ב' לתצהיר התובע).

במסגרת מכתב ההתפטרות כאמור טען התובע עוד כי כחודשיים לפני מתן הודעת ההתפטרות הודע לו על כוונת הנתבעת למכור את רכב המידי והוא התבקש להסיע תלמידים באוטובוס הרגיל על אף שלא היה מיומן לנהוג בכלי רכב זה. זאת משום שהוא נהג במשך שנים, במסגרת הנתבעת, אך ורק ברכב המידי.

התובע הוסיף וטען במכתבו כי משהנתבעת דבקה בעמדתה כאמור הוא נאלץ להסכים לנהיגה באוטובוס אך לאחר מספר נסיעות הודיע כי נהיגתו באוטובוס, להבדיל מרכב המידי, עלולה לסכן את הנוסעים באוטובוס ואת הנוסעים בכביש ולכן - ככל שלא יתאפשר לו להמשיך ולנהוג במידי הוא יאלץ להפסיק את עבודתו. לגרסת התובע במכתבו, משהנתבעת לא נעתרה לבקשתו, לא נותרה לו ברירה והוא התפטר מעבודתו.

5.    אין חולק כי תנאי העסקת התובע, עובר לתחילת העסקתו בנתבעת, סוכמו בעל פה עם נציג הנתבעת הרב חרירי, כאשר מהראיות עולה כי במהלך כל תקופת העסקתו, למעט השבועיים האחרונים, התובע נהג להסיע תלמידים ברכב המידי בלבד.

אין חולק גם על כך כי ביום 31.10.2007 נערך בין הצדדים הסכם עבודה במסגרתו הוסכם, בין היתר, כי התובע יבצע נסיעות "של כל צרכי העמותה" באמצעות "האוטובוסים בבעלות העמותה" לרבות, "הסעת תלמידים לבית הספר ובחזרה, פיזור התלמידים בסוף הלימודים, נסיעות מיוחדות לפעילות התלמידים, טיולים שנתיים, פיזור תלמידים לאחר טיולים שנתיים, נסיעות לצורך תיקונים באוטובוס" .

עם זאת מהראיות עולה כאמור - כי עובר לחתימת ההסכם ואף לאחריו המשיך התובע לנהוג אך ורק ברכב המידי.

במסגרת הסכם העבודה אף נקבע כי התובע יהיה זכאי לתשלום ימי חופשה שנתית בכפוף לחוק  "שינתנו בימים כדקלמן: ערב ראש השנה, ערב יום כיפור, איסרו חג סוכות, יומיים בחנוכה, יומיים בפורים" (ראה - הסכם העבודה נספח 1 לכתב ההגנה, סעיפים א ו-ג').

6.    מטעם התובע העיד הפנינו התובע עצמו וכן העד מר אברהם קוצ'ינסקי (להלן - מר קוצ'ינסקי) מי ששימש כנהג בנתבעת החל מחודש 1/03 ועד למועד פרישתו לגמלאות בחודש 9/11.

מטעם הנתבעת העיד בפנינו מר איציק ניחאייסי המשמש כמתנדב בנתבעת (להלן - מר ניחאייסי).

הכרעה

נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את חומר הראיות ושמענו את עדויות הצדדים הגענו למסקנה כי יש לקבל את התביעה הן לתשלום פיצויי פיטורים והן לתשלום פדיון חופשה וזאת מהטעמים הבאים:

7.    אשר לתשלום פיצויי פיטורים ייאמר תחילה - כי הרושם המתקבל מחומר הראיות הוא כי במהלך כל תקופת עבודתו בנתבעת התובע שימש כנהג ברכב המידי בלבד, אשר שימש לצורך הסעת תלמידים צעירים לגנים ולבתי הספר.